

תהליך ליווי פוטוגרפי
למשפחות המתמודדות עם דמנציה
"כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים"
קרלוס רואיס סאפון
התמודדות עם דמנציה של אדם אהוב משנה את כל שגרת החיים ומביאה איתה שאלות, חוסר ודאות וכאב. אבל הדמנציה היא רק חלק מהסיפור. מאחורי הבלבול, השכחה והמילים שנעלמו נמצא האדם עצמו, עם כל מה שאהב יצר וחווה לאורך חייו.
בואו נספר את הסיפור שלכם, לפני שהזיכרון נעלם.


נעים להכיר, אני לולה שרון קוטלר
צלמת ואמנית
בוגרת המסלול התלת שנתי בבית הספר לצילום "מוסררה" בירושלים. אני בת לאמא המתמודדת עם דמנציה והמפגש האישי שלי עם המחלה גרם לי למצוא דרכים לתעד את הרגעים שיש לנו יחד ולשמור את מה שנעלם עם הזמן.
מאז ועד היום אני מצלמת אותה, לא כדי לעצור את הזמן אלא כדי לשמור את הרגעים שיש לנו יחד. צילום הוא הדרך שלי לספר סיפורים ללא מילים. בזכות אמא שלי גיליתי שהוא מאפשר לי להיות קרובה אליה גם כשהמילים והזיכרון משתנים.
מתוך החוויה האישית הזו, הבנתי עד כמה צילום יכול לעזור לנו להישאר קרובים ולשמור את הרגעים שחשובים לנו.
אני מציעה שתי דרכים לעשות זאת: ספר תצלומים וזיכרונות שנוצר יחד עם בני המשפחה, או סדנת צילום שמלמדת איך לעצור, להתבונן ולראות את החיים כפי שהם.
ליצור מקום לזיכרון
אפשר לשמור יחד רגעים, תמונות ומילים של האדם שאתם אוהבים. גם כשהזיכרון משתנה הקשר נשאר חי.


